X הוספה

מעגל השנה > תעניות

|

תרבות > פיוט

 

אלי ציון ועריה - גלגולו של פיוט

מני גל תמורה – יהדות ישראלית


הקינה 'אלי ציון ועריה' היא הקינה האחרונה בסדר הקינות האשכנזי של תשעה באב. הלחן הנפוץ התקבע בתודעה כקשור במועד זה, ויש הנוהגים לשיר באותו הלחן גם את 'לכה דודי' בערב שבת חזון, שלפני תשעה באב.
הפיוט עצמו תואם בסגנונו את קינות מגילת איכה, גם מבחינת התוכן ואוצר המילים, וגם מבחינת המבנה הצורני.
פיוט זה עורר בדורות האחרונים השראה לכתיבת קינות חדשות, הכתובות במקצב דומה, ומושרות באותו הלחן. אין פלא שגם זמרי דורנו, החוזרים לזמר פיוטים מסורתיים, מצאו את הפיוט הזה ואת לחנו הידוע, ותפרו לו מלבוש חדש. הגדילו לעשות מוזיקאים שהלחינו את הפיוט מחדש.

ט' באב, פיוט, קינה

  הנחיות למנחה
דף הלימוד מיועד ל: מבוגרים.
לא נדרש ידע קודם כלל לציבור הלומדים. משך הלימוד המומלץ: 2 שעות קישורים לרקע והרחבה: הזמנה לפיוט, שיתוף-פיוט, אלי ציון ועריה - פרופ' נתן אביעזר דף לימוד זה: מאושר ונבדק
הנחיות למנחה
 

יצרתם מעבר עמוד חדש. לחצו וגררו אותו למקום הרצוי בדף
ליצירת מעברי עמוד נוספים לחצו על כפתור 'הוספת מעבר עמוד' בתחתית הדף

אלי ציון ועריה - גלגולו של פיוט

אלי ציון ועריה

 
אֱלִי צִיּוֹן וְעָרֶיהָ, כְּמוֹ אִשָּׁה בְּצִירֶיהָ,
וְכִבְתוּלָה חֲגוּרַת שַׂק, עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ
 

עֲלֵי אַרְמוֹן אֲשֶׁר נֻטַּשׁ, בְּאַשְׁמַת צֹאן עֲדָרֶיהָ,
וְעַל בִּיאַת מְחָרְפֵי אֵל, בְּתוֹךְ מִקְדַּשׁ חֲדָרֶיהָ.

 

עֲלֵי גָלוּת מְשָׁרְתֵי אֵל, נְעִימֵי שִׁיר זְמָרֶיהָ,
וְעַל דָּמָם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ כְּמוֹ מֵימֵי יְאוֹרֶיהָ.

 

עֲלֵי הֶגְיוֹן מְחוֹלֶיהָ, אֲשֶׁר דָּמַם בְּעָרֶיהָ,
וְעַל וַעַד אֲשֶׁר שָׁמַם וּבִטּוּל סַנְהֶדְרֶיהָ.

 

עֲלֵי זִבְחֵי תְמִידֶיהָ וּפִדְיוֹנֵי בְּכוֹרֶיהָ,
וְעַל חִלּוּל כְּלֵי הֵיכָל וּמִזְבֵּחַ קְטוֹרֶיהָ.

 

עֲלֵי טַפֵּי מְלָכֶיהָ בְּנֵי דָוִד גְּבִירֶיהָ,
וְעַל יָפְיָם אֲשֶׁר חָשַׁךְ בְּעֵת סָרוּ כְּתָרֶיהָ.

 

 

עֲלֵי כָבוֹד אֲשֶׁר גָּלָה בְּעֵת חָרְבַּן דְּבִירֶיהָ,
וְעַל לוֹחֵץ אֲשֶׁר לָחַץ וְשָׂם שַׂקִּים חֲגוֹרֶיהָ:

 

עֲלֵי מַחַץ וְרֹב מַכּוֹת אֲשֶׁר הֻכּוּ נְזִירֶיהָ,
וְעַל נִפּוּץ אֱלֵי סֶלַע עֲוִילֶיהָ נְעָרֶיהָ.

 

עֲלֵי שִׂמְחַת מְשַׂנְאֶיהָ בְּשָׂחְקָם עַל שְׁבָרֶיהָ,
וְעַל עִנּוּי בְּנֵי חוֹרִין נְדִיבֶיהָ טְהוֹרֶיהָ.

 

עֲלֵי פֶשַׁע אֲשֶׁר עָוְתָה סְלוֹל דֶּרֶךְ אֲשׁוּרֶיהָ,
וְעַל צִבְאוֹת קְהָלֶיהָ שְׁזוּפֶיהָ שְׁחוֹרֶיהָ.

 

עֲלֵי קוֹלוֹת מְחָרְפֶיהָ בְּעֵת רַבּוּ פְגָרֶיהָ,
וְעַל רִגְשַׁת מְגַדְפֶיהָ בְּתוֹך מִשְׁכַּן חֲצֵרֶיהָ.

 

עֲלֵי שִׁמְךָ אֲשֶׁר חֻלַּל בְּפִי קָמֵי מְצֵרֶיהָ,
וְעַל תַּחַן יְצַוְּחוּ לָךְ קְשׁוֹב וּשְׁמַע אֲמָרֶיהָ.

 

אֱלִי צִיּוֹן וְעָרֶיהָ, כְּמוֹ אִשָּׁה בְּצִירֶיהָ,
וְכִבְתוּלָה חֲגוּרַת שַׂק, עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ

אלי ציון ועריה, פיוט לתשעה באב
מעבר עמוד
הפיוט שקראנו שואב השראה רבה מהתכנים ומהצורות הספרותיות של מגילת איכה. לפני שנעמיק בגלגוליו של הפיוט וניגונו, ניזכר בפרק הראשון של 'איכה'.
 
  1. עיינו בפרק א' של איכה, וחפשו תבניות שירתיות דומות לתבנית של הפיוט שלפנינו. מה גיליתם?
  2. תוכן הקינה רומז גם לחורבן הבית הראשון וגם לחורבן הבית השני. נסו למצוא רמזים אלה.
  3. האם, מלבד הקינה המפורטת על האסונות הרבים, עולה בפיוט יסוד נוסף מבחינה תוכנית?
א אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס.  ב בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ אֵין-לָהּ מְנַחֵם מִכָּל-אֹהֲבֶיהָ כָּל-רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים.  ג גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ כָּל-רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים.  ד דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת מִבְּלִי בָּאֵי מוֹעֵד כָּל-שְׁעָרֶיהָ שׁוֹמֵמִין כֹּהֲנֶיהָ נֶאֱנָחִים בְּתוּלֹתֶיהָ נּוּגוֹת וְהִיא מַר-לָהּ.  ה הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ כִּי-יְהוָה הוֹגָהּ עַל רֹב-פְּשָׁעֶיהָ עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי-צָר.  ו וַיֵּצֵא מִבַּת צִיּוֹן כָּל-הֲדָרָהּ הָיוּ שָׂרֶיהָ כְּאַיָּלִים לֹא-מָצְאוּ מִרְעֶה וַיֵּלְכוּ בְלֹא-כֹחַ לִפְנֵי רוֹדֵף.  ז זָכְרָה יְרוּשָׁלִַם יְמֵי עָנְיָהּ וּמְרוּדֶיהָ כֹּל מַחֲמֻדֶיהָ אֲשֶׁר הָיוּ מִימֵי קֶדֶם בִּנְפֹל עַמָּהּ בְּיַד-צָר וְאֵין עוֹזֵר לָהּ רָאוּהָ צָרִים שָׂחֲקוּ עַל מִשְׁבַּתֶּהָ.  ח חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלִַם עַל-כֵּן לְנִידָה הָיָתָה כָּל-מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי-רָאוּ עֶרְוָתָהּ גַּם-הִיא נֶאֶנְחָה וַתָּשָׁב אָחוֹר. ט טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ וַתֵּרֶד פְּלָאִים אֵין מְנַחֵם לָהּ רְאֵה יְהוָה אֶת-עָנְיִי כִּי הִגְדִּיל אוֹיֵב. י יָדוֹ פָּרַשׂ צָר עַל כָּל-מַחֲמַדֶּיהָ כִּי-רָאֲתָה גוֹיִם בָּאוּ מִקְדָּשָׁהּ אֲשֶׁר צִוִּיתָה לֹא-יָבֹאוּ בַקָּהָל לָךְ.  יא כָּל-עַמָּהּ נֶאֱנָחִים מְבַקְּשִׁים לֶחֶם נָתְנוּ מַחֲמַדֵּיהֶם בְּאֹכֶל לְהָשִׁיב נָפֶשׁ רְאֵה יְהוָה וְהַבִּיטָה כִּי הָיִיתִי זוֹלֵלָה.  יב לוֹא אֲלֵיכֶם כָּל-עֹבְרֵי דֶרֶךְ הַבִּיטוּ וּרְאוּ אִם-יֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי אֲשֶׁר עוֹלַל לִי אֲשֶׁר הוֹגָה יְהוָה בְּיוֹם חֲרוֹן אַפּוֹ.  יג מִמָּרוֹם שָׁלַח-אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי וַיִּרְדֶּנָּה פָּרַשׂ רֶשֶׁת לְרַגְלַי הֱשִׁיבַנִי אָחוֹר נְתָנַנִי שֹׁמֵמָה כָּל-הַיּוֹם דָּוָה. יד נִשְׂקַד עֹל פְּשָׁעַי בְּיָדוֹ יִשְׂתָּרְגוּ עָלוּ עַל-צַוָּארִי הִכְשִׁיל כֹּחִי נְתָנַנִי אֲדֹנָי בִּידֵי לֹא-אוּכַל קוּם.  טו סִלָּה כָל-אַבִּירַי אֲדֹנָי בְּקִרְבִּי קָרָא עָלַי מוֹעֵד לִשְׁבֹּר בַּחוּרָי גַּת דָּרַךְ אֲדֹנָי לִבְתוּלַת בַּת-יְהוּדָה.  טז עַל-אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם כִּי-רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם מֵשִׁיב נַפְשִׁי הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים כִּי גָבַר אוֹיֵב.  יז פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ אֵין מְנַחֵם לָהּ צִוָּה יְהוָה לְיַעֲקֹב סְבִיבָיו צָרָיו הָיְתָה יְרוּשָׁלִַם לְנִדָּה בֵּינֵיהֶם. יח צַדִּיק הוּא יְהוָה כִּי פִיהוּ מָרִיתִי שִׁמְעוּ-נָא כָל הָעַמִּים וּרְאוּ מַכְאֹבִי בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי הָלְכוּ בַשֶּׁבִי. יט קָרָאתִי לַמְאַהֲבַי הֵמָּה רִמּוּנִי כֹּהֲנַי וּזְקֵנַי בָּעִיר גָּוָעוּ כִּי-בִקְשׁוּ אֹכֶל לָמוֹ וְיָשִׁיבוּ אֶת-נַפְשָׁם.  כ רְאֵה יְהוָה כִּי-צַר-לִי מֵעַי חֳמַרְמָרוּ נֶהְפַּךְ לִבִּי בְּקִרְבִּי כִּי מָרוֹ מָרִיתִי מִחוּץ שִׁכְּלָה-חֶרֶב בַּבַּיִת כַּמָּוֶת.  כא שָׁמְעוּ כִּי נֶאֱנָחָה אָנִי אֵין מְנַחֵם לִי כָּל-אֹיְבַי שָׁמְעוּ רָעָתִי שָׂשׂוּ כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ הֵבֵאתָ יוֹם-קָרָאתָ וְיִהְיוּ כָמֹנִי. כב תָּבֹא כָל-רָעָתָם לְפָנֶיךָ וְעוֹלֵל לָמוֹ כַּאֲשֶׁר עוֹלַלְתָּ לִי עַל כָּל-פְּשָׁעָי כִּי-רַבּוֹת אַנְחֹתַי וְלִבִּי דַוָּי. 
מגילת איכה, פרק א'
בטרם נעמיק בפיוט ובלחנו, הבה נבחן בתשומת לב את אופיו של פרק א' במגילת איכה ואת מסריו.
 
  1. הדימוי השליט בפרק הוא דימויה של ציון כאלמנה; אך אין התאמה מושלמת בין המשל לנמשל, שכן האלמנה יוצאת דופן. למה הכוונה?
  2. הפרק מציג אמירה מורכבת למדי בנושא יחסה של ציון לחטאיה שלה, למעשיו של ה', ולתקוותיה לעתיד. מה מיוחד באמירות אלה?
מעבר עמוד

אֱלִי אֱלִי נַפְשִׁי בְּכִי / יהודה לייב ביאלר, ורשה 1945

אֱלִי אֱלִי נַפְשִׁי בְּכִי
וְזַעֲקִי בַּת יִשְׂרָאֵל
מִסְפֵּד שְׂאִי וְהִתְיַפְּחִי
אָכְלָה הָאֵשׁ בְּיִשְׂרָאֵל

עַל טֶבַח עַם אֲשֶׁר הוּכַן
יִסּוּרֵי שְׁכוֹל אַשְׁדוֹת דָּמִים
זָקֵן גַּם טַף לֹא רוּחַם
עַל עֲקֵדָה קָרְבָּן תָּמִים

עַל הַקְּהִלּוֹת הַשּׁוֹמֵמוֹת
וְעַל חוּרְבָּן מִקְדְּשֵׁי אֵל
יְקוּדֵי לַהַב שַׁלְהָבוֹת
עָרֵי פְּאֵר בְּיִשְׂרָאֵל

עֲלֵי דּוֹרוֹת אֲשֶׁר נִגְדְּעוּ
דְּמֵי אָבוֹת עַל דְּמֵי בָּנִים
בְּגֵיא אוֹשְׁבִיץ תַּמּוּ גָּוְעוּ
עֲלֵי מוֹקְדוֹת הַכִּבְשָׁנִים

עֲלֵי כְּלוּאִים חֲגוּרֵי שַׂק
הַנְּמַקִּים בְּרִבְבוֹתֵיהֶם
בִּטְרֶבְּלִינְקִי וּמַיְדָנֶק
וְאֵין מְלַקֵט עַצְמוֹתֵיהֶם

עֲלֵי קְרוֹנוֹת צְפוּפֵי אָדָם
אֲשֶׁר רוּפְּדוּ גָּפְרִית וָסִיד
צַחֵי צָמָא כִּכְלוֹת נַפְשָׁם
צָעֲקוּ מַיִם וְאֵין מוֹשִׁיט

עֲלֵי גְּוִילִים הַמְּחוּלָלִים
בִּידֵי נָאצִים מְנַאֲצֵי אֵל
טְרוּפִים קְרוּעִים וּמְגֹאָלִים
בֵּין אַשְׁפָּתוֹת וְאֵין גּוֹאֵל

עֲלֵי קִדּוּשׁ הַשֵּׁם וָעַם
וְעַל נִקְמַת דַּם טְהוֹרִים
בְּתַעֲצוּמוֹת מָסְרוּ נַפְשָׁם
לָחֲמוּ נָפְלוּ הַגִּבּוֹרִים

עַל שֶׁבֶר עַם נִשָּׂא קִינָה
כְּבוּלֵי יָגוֹן עֲטוּיֵי שׁוֹאָה
הֲלָנֶצַח תַּאֲפִיל שִׂנְאָה
וְלֹא תִּפְרשׂ הַנְּגֹהָה

רְאֵה אֱלֹהִים עוֹרִי צָפַד
נָפַל לִבִּי שׂוֹנְאַי קָמִים
הַקְשִׁיבָה שַׁוְעִי חִישָׁה מִפְלָט
הַצִּילָה נַפְשִׁי מֵאַנְשֵׁי דָּמִּים

 
יהודה לייב ביאלר, אלי אלי נפשי בכי
הפיוט נכתב בוורשה, שנת 1945. יהודה לייב ביאלר חוזר לעיר הולדתו אחרי מוראות המלחמה, ומגלה שרוב בני משפחתו נספו בשואה. הוא כותב קינה מצמררת על האסון הנורא מכול ובוחר בתבנית הפיוט 'אלי ציון ועריה' ובניגון הוותיק המלווה את הפיוט. הקינה 'אלי אלי נפשי בכי' מצטרפת לפיוטי תשעה באב והופכת למסורת חדשה. שתי הקינות מושרות בתשעה באב על ידי הקהל בעמידה כקינות מסיימות.
ביאלר עלה לישראל בשנת 1949. בין השאר הוא הקים את מוזיאון האמנות היהודית של היכל שלמה בירושלים.
הפיוט מוצג כאן רק בחלקו.
 
  1. על מה חשב כותב הפיוט, מבחינת המבנה השירי והלחן, בבחירתו להתאים אותו לפיוט 'אלי ציון ועריה'?
  2. מה דעתכם על המנהג להצמיד קינה זו או דומות לה לקינות הנאמרות בתשעה באב בבתי הכנסת?
  3. איך לדעתכם קרה הדבר שפיוט זה הוצמד לקינות תשעה באב?
מעבר עמוד
 
א-לי ציון ועריה כמו אשה בציריה
וכבתולה חגורת שק על בעל נעוריה
 

עלי ארץ יפה-פיה, הנהרסת בחולותיה
ועל בתי קודשיה, שחללו צורריה.

 

עלי גדיד יישוביה, שנקטפו בדמי ימיה
ועל דוגית ומפרשיה, הטובעת בין גליה.

 

עלי חדות מגרשיה, השוחקים על משבתיה
ועל טוהר תורותיה, נשמעו בין כתליה.

 

עלי ידידים מקדשי שם, שנעקרו מעפריה
ועל כבוד אשר נוטל בידי משנאיה.

 

עלי למודי תורתה, הנאחזים באבניה
ועל מלך אשר גלה, עם בניה ובוניה. 

 עלי נוה מדבריה, אשר נהיו חורבותיה
ועל שמחה אשר פסקה מבינות דקליה.
 
 
 עלי עצב אנשיה, עולליה וטפיה
ועל פירוד אשר הושם, בין אוהביה יקיריה.
 

עלי צעקת אהוביה, פעלו אל מול צריה
ועל קול תלמידיה, נדם בבית מדרשיה.

 

עלי רחמים ותחנונים, בבתי כנסיותיה
ועל שבר אשר השבר בשריפת ישיבותיה.

 

עלי תפילת גוליה, פעיית צאן פזוריה
שעוד ישוב וישיבם, יקומם הריסותיה.

 

 

 

 
אליסף, קינה על גוש קטיף, פורסם באתר 'כפה', ביכורים
© זכויות יוצרים שמורות ל http://www.kipa.co.il/bikorim/show_art.asp?id=39335#.UTTyMjA_t54


נכתב על ידי גולש באתר 'כפה' המזוהה בשם אליסף.
הקינה לעיל הופיעה באתר 'כיפה' בשנת תשס"ז, לאחר ההינתקות מרצועת עזה. חיפוש באינטרנט יגלה עוד קטע דומה אחד לפחות, שנכתב בעקבות אותו אירוע היסטורי. הכותב חותם בשם אליסף, ללא שם משפחה.
השאלות לדיון המופיעות פה עשויות להוביל לויכוח פוליטי ולא זו הכוונה כאן. נסו להימנע מוויכוח כזה והציגו דעות מנוגדות, גם כאלה שאינכם מסכימים עמן.
 
  1. מהו אותו אירוע היסטורי שבעקבותיו נכתב הקטע? האם ניתן לקרוא לו 'אירוע לאומי'?
  2. האם הקטע ראוי להיקרא 'פיוט'?
  3. אם נתייחס למי שהביא את האסון כאל אויב - מיהו האויב ב'אלי ציון ועריה', מיהו האויב ב'אלי אלי נפשי בכי', ומיהו בקטע זה?
  4. באילו מארבעת הקטעים, כולל מגילת איכה, מופיע אלוהים? האם יש משמעות לעובדות אלה?
  5. במה שונה הסיום של פיוט זה מהסיומים של שני הקודמים לו?
  6. האם, לדעתכם, יש סיכוי שפיוט זה יהפוך גם הוא למסורת, ויוצמד ליום זיכרון?
מעבר עמוד
רונה קינן מבצעת את 'אלי ציון', בהופעה בבית אבי חי, מתוך אתר YouTube
   
תגובות (1 תגובות)
(יום שני 15 יולי 2013)
ביצוע מרגש
לימוד מרתק ומעמיק ורונה קינן בסוף- הדובדבן שבקצפת (לא בדימוי הכי מתאים ערב תשעה באב...)