X הוספה

השבת > מהותה של השבת

 

יום שכולו אגדה? לימוד מסכם לנושא שבת

מנחי מעגל טוב מעגל טוב

דף מספר 11 בסדרה שבת. דפים נוספים בסדרה 1  2  3  4  5  6  7  8  9  10 

הלימוד עוסק שוב בשילוב המיוחד בין ה"פרקטיקה" של השבת לבין היותה "יום שכולו אגדה". ננסה לבחון כיצד בנוי אידאל השבת בין שני יסודות שלכאורה סותרים זה את זה. בסופו של המפגש נסכם את נושא השבת. נבקש מהלומדים לבטא בכתב אמירה אישית על השבת.

אבות מלאכה, אגדה, ביאליק, הלכה, שבת

  הנחיות למנחה
דף הלימוד מיועד ל: נוער, מבוגרים.
לא נדרש ידע קודם כלל לציבור הלומדים. משך הלימוד המומלץ: 3 שעות דף לימוד זה: מאושר ונבדק
הנחיות למנחה

יצרתם מעבר עמוד חדש. לחצו וגררו אותו למקום הרצוי בדף
ליצירת מעברי עמוד נוספים לחצו על כפתור 'הוספת מעבר עמוד' בתחתית הדף

יום שכולו אגדה? לימוד מסכם לנושא שבת

. "הלכה ואגדה" / ח"נ ביאליק (1917)

... לבני-ישראל יש יצירה נהדרה שלו – יום קדוש ונעלה, "שבת המלכה". בדמיון העם היתה לנפש חיה בעלת גוף ודמות הגוף, כלילת זוהר ויופי. היא השבת שהכניסה הקדוש ברוך הוא לעולמו בגמר מעשה בראשית, "כדי שלא תהא החופה המצוירת והמכוירת חסרה כלה". היא שהיתה חמדה טובה להקדוש ברוך הוא בבית גנזיו ולא מצא לה בן-זוג נאה אלא ישראל. לפי אגדה עממית אחרת, יושבת היא כבת מלכה, "ככלה בין רעותיה משובצה", ספונה בהיכל שבגן-עדן לפנים משבעה חדרים, ושש נערותיה, ששת ימי המעשה, משרתות לפניה. בכניסתה לעיר – הכל הופכים פניהם כלפי הפתח ומקבלים פניה בברכה: "בואי כלה, בואי כלה, שבת המלכה!" וחסידים יוצאים לקבלת פניה אל השדה.
פעם אחת גם באה בחלום לאבן-עזרא, והיא עצובה ומרת נפש ושלחה בידו מכתב לבן-זוגה ישראל, הלא היא "אגרת שבת" הידועה. כל משוררי ישראל, מר' יהודה הלוי ועד היינה, שרו לה את שיריהם וזמירותיהם. האין היא יצירה כלילת אגדה? האין היא עצמה מקור חיים וקדושה לאומה שלמה ומעין נובע רוח הקודש למשוררים ופייטנים? ואף-על-פי-כן, מי יאמר, מי יכריע, יציר כפיה של מי היא, על ידי מי היתה למה שהיתה: על ידי ההלכה, או על ידי האגדה?
קנ"ז דפים יש במסכת שבת וק"ה במסכת עירובין, והאגדה שבהן כמוה כאין. רובם עיונים ודקדוקי הלכות בל"ט מלאכות ותולדותיהן וקביעת תחומין; במה מדליקין, במה בהמה יוצאה, כיצד משתתפין בתחומין – כמה יגיעת רוח! כמה בזבוז חריפות על כל קוץ וקוץ! וכשאני עובר בין אותם הדפים ורואה שם חבורות חבורות של תנאים ואמוראים בעבודתם, אני אומר: אכן, אמני חיים אני רואה לפני! אמני חיים בבית היוצר ועל האבניים! עבודת רוח כבירה כזאת, נמלית וענקית כאחת, עבודה לשמה ומתוך אהבה ואמונה בלי מצרים אי אפשר לה בלא רוח הקודש. כל אחד מן היחידים ההם עשה את שלו לפי צביונו ונטיית נפשו, וכולם יחד כפופים היו לרצון גבוה המושל בהם. אין זאת כי אם אידיאה נשגבה אחת, צורה אחת עליונה של שבת רחפה לפני עיני האנשים המפורדים האלה, ורוחה הוא שקבצם הנה מכל הדורות ועשאם שותפים ביצירתה ובשכלולה. כל "מתקיף", כל "וּרמינהו", כל סייג וכל גדר – אינו אלא תג ציורי חדש, פיתוח נוסף באותה הצורה, תג ופיתוח מוכרחים, מפני שבלעדיהם לא תהיה למה שצריכה להיות. ומה פרי כל העבודה הטרחנית הזאת של ההלכה? – יום שכולו אגדה ...

חיים נחמן ביאליק, כל כתבי חיים נחמן ביאליק, הוצאת דביר, תרצ"ח, עמ' רטז–רכב


מסכת שבת - רוב דיני השבת יש במסכת זו. הסבר מקיף של המלאכות האסורות בשבת. מקורותיהן בתורה ופרטי דיניהן וגזירות חכמים הקשורות בהן. יש בה גם דברים על מצוות אחרות שבשבת. בתלמוד הבבלי מובא במסכת זו הדיון היסודי בהלכות חנוכה.
מסכת עירובין -הרחבה למסכת שבת, כיון שהיא עוסקת בבעיות אחדות הנוגעות בדיני שבת - דיני עירובי חצרות, עירובי תחומין, ובהגדרת תקנות החכמים השונות שנעשו ברשויות השבת.
ל"ט מלאכות - אבות מלאכה - שלושים ותשעה סוגים יסודיים של מלאכה שאסורים בשבת: העושה אחת מהן בשגגה חייב להביא קורבן חטאת.
תחום שבת - בדיני שבת, המרחק שבו מותר לאדם להלך ביום השבת. הוא כולל את המקום ששובת בו אדם.
תנאים – חכמי המשנה.
אמוראים – חכמי התלמוד.
מתקיף לה [= מתקיף אותה], מקשה על דבר מכוח הסברה וההיגיון בלי להסתמך על ראיה מן המקורות.
ורמינהו-הטל אותן, עת ביניהן, פתיחה להבאת מקור הסותר את המקור הקודם
מעבר עמוד
שאלות:
  • כיצד מתאר ביאליק את השבת בראשית דבריו? האם נמצא שם הלכות?
  • האם אפשר להבין מדבריו מה דעתו על ההלכה?
  • האם תיתכן  לדעתכם שבת שכולה רק אגדה?

"על עבודה ומנוחה בשבת"/ הרב עדין שטיינזלץ

היגיעה, העמל והזעה הם סימניה של העבודה, והיא נמדדת בכמות המאמצים המושקעים בה; עבודה שמושקעים בה מאמצים מרובים תיחשב עבודה גדולה, ואילו עבודה בלי מאמץ לא תיחשב עבודה כלל.
להבנה זו של העבודה מתקשר עוד טעם לוואי מסויים, כי ההגדרה המדויקת של העבודה לפי הבנה זו אינה קשורה במאמץ בלבד; המאמץ חייב להיות גם מאמץ כפוי, פעולה שאינה נעשית מחפצו ותשוקתו החופשיים של האדם. ואילו פעולה שיש בה הנאה לעושיה לא תחשב אלא שעשוע ועונג.
זוהי איפה סיבת התמיהה על האיסור בעשיית מלאכות ידועות בשבת; אותה עבודה קלה שאדם משקיע בגינתו כשהוא לבוש מכנסיים קצרים והוא מלא הרגשת שלווה – הועיל ואיננה יגיעה שיש בה אי נעימות (מה שמכונה בפי הבריות: עבודה) תיחשב בעיניו כעונג שבת ולא לעשיית מלאכה בשבת.
השקפה זאת על העבודה בנויה במובהק על התחושה הגופנית בלבד שיש בה. תפיסה זאת מתחילה ומסיימת בעצם הרגשת המאמץ הגופני שבעבודה – ואין בה כל קשר אל המעשה עצמו שנעשה. סימן העבודה מסוג זה הוא – הזיעה. ואם נחפש ביטוי שיגדיר מושג זה של 'עבודה', עשויים אנו להגיע להבנת העבודה מנקודת ראותו של סוס עבודה ממוצע. כלומר, הבנה הנוגעת רק לצד הגופני שבמושג מבלי לשים לב לצדדים של סיבה ותכלית, ערך ותועלת. ולפי הבנה זו מצטיירת גם מהותה של מנוחה.                        
הרב עדין שטיינזלץ, "על עבודה ומנוחה בשבת", מעיינות, ו
שאלות:
  • איזה מין עבודה אסור לעשות בשבת?
  • כיצד מבחין שטיינזלץ בין תפיסת העבודה הרווחת בעולמנו לבין תפיסת המלאכה האסורה בשבת? האם היגיון בלבד יש כאן?

ספר חורב/ הרש"ר הירש

אי לזאת מושג המלאכה האסורה לעשות ביום השבת הוא: להוציא לפועל איזה רעיון ומחשבה בדבר באמצעות כשרון האדם וביחוד תוצאת 'מלאכת מחשבת' – הלוא הוא להוציא לפועל או לשנות איזה דבר לתכלית תועלת האדם. אבל לא עמל ויגיעת בשר – אתה תוכל כל היום לעמול וליגע, אך אם לא הוצאת איזה דבר לפועל, אם לא הפקת זממך באיזה דבר, לא עשית כל מלאכה; לעומת זה גם מבלי כל עמל ויגיעה, אם עשית רק איזה שינוי קטן בדבר או הוצאת לפועל איזה ענין לתכלית האדם: אז חיללת את יום השבת, לעגת על ה' ותשים לעיל את תעודתך – עם כוח גופך בהמה הנך לך, עם הכשרון אשר לרוחך הנך מתברך בלבבך להיות שליט לבדך על התבל. עם הכשרון הזה, אשר מחויב הנך בתור איש ישראל להוכיח בעליל ביום השבת, כי אתה והוא נכנעים הנכם תחת שלטון ה'. 
כל המלאכות המחללות  את עצם קדושת השבת שחיובן מיתה דרושות להיות 'מלאכת מחשבת', הלא היא מאלה המלאכות המוכיחות בפועל ממשלת רוח האדם על התבל, מלאכה הבאה ברעיון וכשרון המעשה. במחשבה תחילה ובכוונת הפועל. ‫

הרש"ר הירש, ספר חורב : על טעמי המצוות הנוהגות בזמן הזה, דיניהן ושורשיהן ( מתרגם הרב יצחק פרידמן, עריכה ר’ מרדכי ברויאר), ירושלים-ניו יורק : הוצאת פלדהיים 2007.
שאלות:
  • מהי אבן הבוחן שעל פיה נקבע מהי 'מלאכה'?
  • מהי 'מלאכת מחשבת'?

משנה, מסכת שבת

 

אבות מלאכות ארבעים חסר אחת: החורש, והזורע, והקוצר, והמעמר, והדש, והזורה, והבורר, והטוחן, והמרקד, והלש, והאופה, הגוזז את הצמר, והמלבנו, והמנפצו, והצובעו, והטווהו, והמסך, והעושה שני בתי נירין, והאורג שני חוטין, והפוצע שני חוטין, הקושר, והמתיר, והתופר שתי תפירות, והקורע על מנת לתפור שתי תפירות, הצד צבי, והשוחטו, והמפשיטו, והמולחו, והמעבדו, והמוחקו, והמחתכו, הכותב שתי אותות, והמוחק על מנת לכתוב שתי אותות, הבונה, והסותר, המכבה, והמבעיר, והמכה בפטיש, והמוציא מרשות לרשות--הרי אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת.

משנה, מסכת שבת, פרק ז, משנה ד

תלמוד בבלי, מסכת שבת

"והחורש". תנא: החורש והחופר והחורץ כולן מלאכה אחת הן. אמר רב ששת: היתה לו גבשושית ונטלה בבית - חייב משום בונה, בשדה - חייב משום חורש. אמר רבא: היתה לו גומא וטממה בבית - חייב משום בונה, בשדה - משום חורש. אמר רבי אבא: החופר גומא בשבת ואינו צריך אלא לעפרה - פטור עליה. ואפילו לרבי יהודה דאמר "מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה, הני מילי - מתקן האי מקלקל הוא   

תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף עג, עמוד ב
שאלות:
  • נסו להבין את ההגיון הפנימי של המהלך "אב – תולדות".
  • מה יכולה להיות מטרתו של דיון כזה?
  • כיצד הדיון עוזר / לא עוזר לבניית המשמעות הרוחנית של השבת?

'הלכה ואגדה' - ח"נ ביאליק:

... הנה הולך וגדל דור באויר שכולו מימרות ופזמונים, ועל מיני דברים שכולם הבל פה ורוח שפתים. הולכת ונבראת מין יהדות של רשות. קוראים בשם לאומיות, תחיה, ספרות, יצירה, חנוך עברי, מחשבה עברית, עבודה עברית – וכל הדברים הללו תלויים בשערה של איזו חבה: חבת ארץ, חבת שפה, חבת ספרות – מה מחירה של חבה אוירית?
חבה? – אבל החובה היכן? ומאין תבוא? ומהיכן תינק? המן האגדה? והיא בטבע אינה אלא רשות, הן ולאו ורפה בידה.
יהדות שכולה אגדה דומה לברזל שהכניסוהו לאוּר ולא הכניסוהו לצונן. שאיפה שבלב, רצון טוב, התעוררות הרוח, חבה פנימית – כל הדברים הללו יפים ומועילים כשיש בסופם עשיה, עשיה קשה כברזל, חובה אכזרית...

חיים נחמן ביאליק, כל כתבי חיים נחמן ביאליק, הוצאת דביר, תרצ"ח, עמ' רטז–רכב
שאלה:
  • האם אתם מסכימים?
   
תגובות (0 תגובות)

עבור לעמוד תרומה