X הוספה
 

ט"ו באב – מחול, שוויון ואהבת ישראל – חלק א

 
דף מספר 1 בסדרה 

מחול שוויון ואהבת ישראל

. דפים נוספים בסדרה 2 
המחברים:  

דבורה גולדמן גולן עתיד במידבר

נושאי הלימוד:  

מעגל השנה > ט"ו באב

תוכן הלימוד:  

הלימוד בוחן את ההשוואה שעושה המשנה במסכת תענית בין ט"ו באב ליום הכיפורים, המוגדרים שניהם כ'ימים טובים'. בחלק הראשון נלמדים המקורות הבסיסיים למקור החג, ובהמשך –מתברר הקשר בין יום זה ליום של חתונות ושידוכים, מחולות וטבילה, וכן הקשר בין כל אלה לערכי השוויון בעם ישראל ואהבת ישראל.

 
 

דף הלימוד מיועד ל:  ילדים, נוער, מבוגרים. לא נדרש ידע קודם כלל לציבור הלומדים.

משך הלימוד המומלץ:  2 שעות

הנחיות למנחה:  טו באב מחול שוויון ואהבת ישראל - דף למנחה.rtf

דף לימוד זה   מאושר ונבדק
 
AddThis Social Bookmark Button

   

ט"ו באב – מחול, שוויון ואהבת ישראל – חלק א

אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהם בנות ירושלים יוצאין בכלי לבן שאולים, כדי שלא לבייש את מי שאין לו. וכל הכלים טעונין טבילה. 
ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים. ומה היו אומרות? בחור, שא נא עיניך וראה, מה אתה בורר לך; אל תיתן עיניך בנוי, אלא תן עיניך במשפחה: "שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל" (משלי לא, ל). ואומר (שם, שם, לא): "תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה". 
וכן הוא [רבן שמעון בן גמליאל] אומר, "צאנה וראינה בנות ציון, במלך שלמה, בעטרה שעיטרה לו אימו ביום חתונתו, וביום שמחת ליבו" (שיר השירים ג,יא): "ביום חתונתו" –  זה מתן תורה; "וביום שמחת ליבו"–  זה בניין בית המקדש שייבנה במהרה בימינו. אמן.
משנה, מסכת תענית, פרק ד, משנה ח (לפי נוסח קהתי)
  • משנה זו, המסיימת את מסכת תענית, מתארת מעמד של מציאת זיווגים בט"ו באב וביום הכיפורים. אילו טיעונים נאמרים בפי בנות ירושלים לבחירת כלה? האם הם כוללים גם אהבה?
  • מדוע גם יום הכיפורים היה מיועד למחולות בכרמים ולבחירת בני-זוג?
  • מדוע ט"ו באב ויום הכיפורים נחשבים לימים טובים לישראל?
אמר רבי שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים: בשלמא [=בשלום, אפשר להבין זאת ביחס ל]יום הכפורים, משום דאית ביה [=משום שיש בו] סליחה ומחילה [ו]יום שניתנו בו לוחות האחרונות. אלא ט"ו באב, מאי היא? [= טו באב למה נחשב יום טוב?]
א. אמר רב יהודה אמר שמואל: יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה. מאי דרוש "זה הדבר אשר צוה ה' לבנות צלפחד וגו' (במדבר לו, ו)" – דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה.
 ב. אמר רב יוסף אמר רב נחמן: יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל, שנאמר "ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא יתן בתו לבנימן לאשה" [שופטים פרק כא, א; כל הסיפור בפרקים כ-כא]. מאי דרוש? אמר רב "ממנו" ולא "מבנינו".
ג.(אמר) רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: יום שכָּלוּ בו מתֵי מדבר, דאמר מר, עד שלא כָּלוּ מתי מדבר לא היה דיבור [ה'] עם משה, שנאמר "ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות וידבר ה' אלי"; אלי היה הדיבור.
ד. עולא אמר: יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות [=שומרים] שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל ואמר לאיזה שירצו יעלו.
ה. רב מתנה אמר: יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה. ואמר רב מתנה: אותו יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה, תקנו ביבנה [ברכת] "הטוב והמטיב" –  הטוב שלא הסריחו והמטיב שניתנו לקבורה.
ו.  רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו[=שניהם]: יום שפסקו מִלִכְרות עצים למערכה. (תניא) רבי אליעזר הגדול אומר, מחמשה עשר באב ואילך תשש כחה של חמה ולא היו כורתין עצים למערכה לפי שאינן יבשין. אמר רב מנשיא, וקרו ליה יום תבר מגל [=קראו ליום זה יום שבירת הגרזן, כי פסק החוטב מלחטוב עצים, לפי רש"י]. מכאן ואילך דמוסיף יוסיף [=מט"ו באב המוסיף לילות על ימים לעסוק בתורה, יוסיף חיים על  חייו, לפי רש"י] ודלא מוסיף [=לעסוק בתורה בלילות, לפי רש"י] (יאסף) (תני רב יוסף): מאי יאסף? אמר רב יוסף תקבריה אימיה [=ייקבר, ימות בלא עיתו, בדמי חייו, לפי רש"י]:
'שבהן בנות ירושלים' וכו': ת"ר [=תנו רבנן, לימדו רבותינו]: בת מלך שואלת מבת כהן גדול, בת כהן גדול מבת סגן ובת סגן מבת משוח מלחמה ובת משוח מלחמה מבת כהן הדיוט, וכל ישראל שואלין זה מזה, כדי שלא יתבייש את מי שאין לו:
'כל הכלים טעונין טבילה': אמר רבי אלעזר אפילו מקופלין ומונחין בקופסא:
'בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים': תנא: מי שאין לו אשה נפנה לשם: מיוחסות שבהן היו אומרות בחור וכו': תנו רבנן: יפיפיות שבהן מה היו אומרות? תנו עיניכם ליופי שאין האשה אלא ליופי. מיוחסות שבהן מה היו אומרות? תנו עיניכם למשפחה לפי שאין האשה אלא לבנים. מכוערות שבהם מה היו אומרות? קחו מקחכם לשום שמים ובלבד שתעטרונו בזהובים.
אמר עולא ביראה אמר רבי אלעזר: עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן וכל אחד ואחד מראה באצבעו שנאמר: "ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו":
תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ל, עמוד ב - דף לא, עמוד א
  • אילו סיבות מונים חכמים לכך שיום הכיפורים נחשב יום טוב לישראל?
  • אילו סיבות מנמקות את הגדרת ט"ו באב כיום טוב?
  • מה יכול ללמד ריבוי הסיבות?
  • האם ישנו מכנה משותף לכל הסיבות?
  • במה דומה ט"ו באב ליום הכיפורים?
  • מה מסמלת לבישת לבן על ידי בנות ישראל ומדוע כולן צריכות לשאול כלים (בגדים) מחברות, גם אם יש להן?
  • מדוע יש לטבול את כל הבגדים השאולים, גם אם הם טהורים ועדיין מקופלים באריזתם? מה עושה הטבילה? 
  • מהם השיקולים בבחירת כלה באותה תקופה לפי התיאור בגמרא? האם שיקולים אלה תקפים גם היום? מהם השיקולים לבחירת בני זוג בימינו?
  • כיצד קשור מחול השידוכים בכרמים למחול הצדיקים בגן עדן?
...ויש לתת לב לדעת ולהבין מדוע יגדל היום הזה ליום טוב גדול כל כך, יותר מכל הימים טובים, עבור זה שהותרו השבטים לבוא זה בזה.  גם יש להבין מהו מקור השורשים בעולמות עליונים להיום הזה, להיותו יום טוב גדול כל כך.... ובוודאי יש להבין מהו ענין המחול אשר עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות להצדיקים. כי ודאי אין אלו הדברים כפשוטן. ויש לומר דהנה בעולם הנשמות, עולם תשלום הגמול לעושי רצונו יתברך. אמרו רבותינו ז"ל שכל אחד ואחד נכווה מחופתו של חבירו, כי ישנם במדרגה זה למעלה מזה. כל אחד לפי פעולותיו ומעשיו הטובים שפעל ועשה בעולם הזה. נמצא כי עדיין נשמות הצדיקים לא הגיעו לידי שלימות המאושר. לאשר כל אחד רואה שיש מדריגה למעלה הימנו [ומקנא או מצטער שיש גבוהים ממנו]. אמנם הבורא ברוך הוא וברוך שמו, מרוב טובו וחסדו הגדול, חפץ למען צדקו לבל ידח ממנו נידח בשום בחינה ומדריגה. ומצרף ומלבן נשמות ישראל בכל מיני זיכוך וצירוף, כצרוף את הכסף וכבחון את הזהב. עד אשר לעתיד לבוא יהיו כל נשמות הצדיקים בבחינת השתוות שלימות המאושר [=שוות ושלמות כולן]. ואז לא יהיה שום אחד גדול מחבירו במעלה. וכולם יהיו קרובים אל מקור כל מקורות הקדושה ובמעלת השגת הבורא ברוך הוא וברוך שמו, כולם יהיו שווים לטובה. והנה בעולם הזה, אי אפשר להשיג בהשגת הבורא ברוך הוא וברוך שמו, כל אחד מצד פעולותיו ולא מצד עצמותו יתברך [=כל אחד תופס את ה' לפי מה שרואים שה' עושה בעולם ולא מבחינת מהותו-עצמו]. וכמבואר בספרים הקדושים, אמנם כן לעתיד לבוא, כאשר יזדככו כל נשמות הצדיקים, אז יבואו להשגה גדולה כל כך שיוכלו להשיג הבורא ברוך הוא וברוך שמו מצד עצמותו כביכול. ו...נבוא לבאר דברי רבי אליעזר "עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים". מחו"ל הוא לשון עיגול. מלשון "מחול הכרם". כי דבר עגול שאין בו מורשא דקרנתא [=פינות] הכל בשווה לנקודה הפנימית ואין בו שום השתנות בשום איזה צד. וכן יהיה לעתיד לבוא, כי כל נשמות הצדיקים כולם יהיו שווים לטובה למקור ושורש כל שורשי הקדושה. והוא [ה'] יושב באמצע "וכל אחד ואחד מראה באצבעו וכו' זה ה' קוינו לו" – היינו, כמו שנתבאר שיהיה להם השגה בהבורא ברוך הוא וברוך שמו מצד עצמותו יתברך. והנה על בחינה זו שיהיה לעתיד לבוא כנ"ל דומות אות סמ"ך שבא"ב [=אלף-בית]. כי כתיבת אות סמ"ך הוא בעיגול בלי מורשא דקרנתא. והוא נקודת עלמא דבינה [=עולם הבינה, ספירה נקבית בספירות הקבליות], עולם הבא, עולם החירות. וכנודע מהספרים הקדושים והוא סוד ט"ו באב – היינו, אות הט"ו באותיות האלף בי"ת והוא אות סמ"ך. ויום טוב הזה ט"ו באב מרמז על בחינה זו, לאשר הוא סוף כל המועדות שבשנה – בסוד היקף ובסוד "עולם שנה נפש" וכמו כן יום הכיפורים הוא גם כן בבחינה הלזו, כנודע מהספרים הקדושים שיום הקדוש והנורא הזה הוא בסוד אימא עילאה, תשובה עילאה, ולזה [לכן] "לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכיפורים". כי אלו הימים מרמזים על מעלת גדלות בני ישראל. שיהיה להם לעתיד לבוא שהבורא ברוך הוא וברוך שמו ייטיב חסדו עמהם לבל ידח ממנו נידח ולזככם שיהיו כולם שווים במעלה זו. היינו השגה גדולה מצד עצמותו יתברך וכנ"ל. וזהו "שבהם בנות ישראל", היינו, נשמות בני ישראל, "יוצאים בכלי לבן שאולין" – כי שאולים המה מחסד הבורא ברוך הוא וברוך שמו, אשר עשה עמהם, "כדי שלא לבייש את מי שאין לו", רק שיהיו כולם שווים במעלה ובמדריגה ובשלימות המאושר. וזהו גם כן פירוש דברי רבי יוחנן אמר שמואל "יום שהותרו השבטים לבוא זה בזה", היינו, שיום הזה מרמז לבהירות גדול[ה] כל כך שיהיה לעתיד לבוא שלא יהיה כל אחד ואחד נכווה מחופתו של חברו, רק כולם יהיו שווים במדריגה. וזהו שהותרו השבטים לבוא זה בזה והבן כל זה היטב.
רבי אברהם יהושע השל מאפטא, "אוהב ישראל" לפרשות התורה, לט"ו באב ויום הכיפורים

מושגים:
רבי אברהם יהושע השל (העשיל) מאפטא - (1755-1825) – מגדולי תלמידיו של הצדיק רבי אלימלך מליז'נסק, שפעל בלא לאות להפצת החסידות בגאליציה המזרחית וברומניה. נקרא על שם ספרו "אוהב ישראל" שחיבר לפרשיות התורה. בכל הזדמנות גילה מידה מופלגת של אהבת ישראל, והנחיל מידה טובה זו לחסידיו הרבים.


פרשנים והסברים:
- 'אוהב ישראל' מפרש את המשנה והגמרא בצורה קבלית, בניסיון להבין מה משמעות היום הזה בעולמות העליונים. הוא מעניק תשומת לב במיוחד לסיומת של הגמרא, שמתארת את המחול שיעשה ה' לצדיקים לעתיד לבוא.

  • מה מייחד את העיגול מצורות גאומטריות אחרות? מהי יכולה להיות המשמעות של מחול במעגל לכל אחד מהצדיקים המשתתפים בו? מה המרחק בינו לבין ה' העומד במרכז? כיצד הדבר קשור בכך שכל אחד מצביע באצבעו ואומר את המילה "קיווינו"?
  • מה הקשר בין אופי החג לבין האות סמ"ך, אות מס' ט"ו (15) באלף-בית? 
  • כיצד קשורה התרת השבטים לבוא זה בזה לעניין "לבל ידח ממנו נידח"?
  • כיצד ניתן להבין את הביטוי "נכווה מחופתו של חברו"? אילו מצבים מחיינו מתאימים לתיאור "כווייה מחופתו של אחר"? איזו מציאות בין חברים מתוארת כאן? כיצד ייתכן שהדבר קורה בין "צדיקים"?
  • מהי המשמעות של ט"ו באב לפי ה"אוהב ישראל"? לפי דבריו, אילו משמעויות נוספות יכול ט"ו באב להכניס לחיינו?  זה?
  • המחבר מציין שט"ו באב הוא "סוף כל המועדות שבשנה" – המועד האחרון לפני תחילת השנה החדשה. מה יכולה להיות משמעות עובדה זו? כיצד היא קשורה למוטיבים שהזכרנו לעיל (עיגול, שוויון, אחדות ישראל, חתונה)?
   
תגובות (2 תגובות)
מיכל
(יום רביעי 28 יולי 2010)
ממש עושה חשק לרקוד!
אף פעם לא הרגשתי שיש ליום הזו משמעות מלבד חג האהבה
(שבת 14 אוגוסט 2010)
eNtFKVCiqRvkimccH
gKyI1O vuynqearfjfq, [url=http://epdxdvdzhdeg.com/]epdxdvdzhdeg[/url], [link=http://larzujkyjtog.com/]larzujkyjtog[/link], http://tahphuhxwska.com/