הָכָא נָמִי דְכְּוָותֶא [=כך גם המקרה שלפנינו]: שכל הזמנת אורחים יש בה איזה סבה שיש בה מצוה, או משום הכנסת אורחים, או אהבת רעים, או גמול טובה, או שלום משפחה, או למען לא יזיקהו, או להשיג ממנו טובה, או באו לביתו בלא הזמנה שקשה מאוד לשלחם ריקם, וגם עוון גדול לזלזל בכבודם, וכמו שאמרו רז"ל [=רבותינו זיכרונם לבכרה]: אל תהי בז לכל אדם, וכן כל כיוצא בזה. ואם כן מאחר שבכל אופן יש צד מצוה קטנה או גדולה, וקשה מאוד לביישו, וקשה מאוד להוכיח [=להעמיד אדם על טעותו או להעיר לאורח שעליו לברך], ולאו כל אדם יודע להוכיח, ובכן יפה השתיקה, וגדול השלום, יקבל כל אדם בסבר פנים יפות, ויתן לפניהם ויאכלו וישתו לבריאות. והמקום ברוך הוא יקבע לו שכר, ויערה על כל ישראל רוח ממרום לעבדו ולברך בשמו תמיד, אמן. ויש הרבה מה להאריך ואין צריך. והמקום ברוך הוא, ימי כל ישראל יאריך, בכל טוב סלה. אמן ואמן.
אוצר המכתבים לרב יוסף משאש (מקנס-חיפה, 1892-1974) חלק ג' מכתב אלף תתטו